בירה מהחבית לעומת בירה מהבקבוק

בירה. האם יש דבר יותר מהנה לשתות בסופו של יום מעייף – או סתם ככה בבית, אפילו בצהריים? נראה שלא. כיום תוכלו למצוא בכל מקום שלל סוגים של בירות, מה שמביא לשאלה החשובה ביותר בהקשר זה: מהחבית או מהבקבוק?

למי שבכל זאת לא בטוח – ההבדלים...

יש אנשים שיקראו למילים שייכתבו עכשיו 'מלל מיותר'. אבל מה לעשות, חשוב להיות בטוחים. לכן, החלטנו לרשום פה כמה מילים על ההבדלים בין בירה מהחבית לבין בירה מהבקבוק, למי שבכל זאת לא כל כך יודע מה ההבדל.

אז ככה: בירה מהחבית, היא זו שנמזגת ישירות לכוסות בפאבים, בארים, בתי קפה וכדומה. היא נקראת בפי כמה בתור בירה מהברז – משום שהיא נמזגת ישירות אל הכוס מאותם ברזים מיוחדים שמעליהם סמל הבירה.

בירה בסוף היום...

החביות עשויות לרוב ממתכת מיוחדת ששומרת על הטמפרטורה הקרה שלהן – אך אלו אינן החביות שבהן מייצרים את הבירה (למעשה אלו מתקני תסיסה), משום שאלו לא יוכלו לשמור על הנוזל טרי ובטעם טוב. עם זאת, בירות מהחבית הן כאלו שנמזגו אל החבית, לאחר סיום הכנתן, מקסימום חודש קודם לכן.

כאן נמצא ההבדל הגדול ביותר בין בירות מהחבית לבין כאלו מבקבוק. הבירות מהבקבוק הן כאלו שנארזו ונחתמו בבקבוקים (או פחיות, אגב) ישר לאחר סיום הכנתן, אך הזמן עד שיגיעו לצרכן הוא ממושך הרבה יתר ויכול להימשך כמה חודשים.

אפילו בירות ישראליות – והיום יש לא מעט כאלו! – יכולות לשבת חודשים ארוכים על המדפים בסופרים, בפיצוציות או אפילו בפאבים מבלי שיצרכו אותן. זה יכול לפגוע רבות בטעם של הבירה ובאיכות שלה.

המידות והכמויות

כידוע, ישנן מידות וכמויות לבירות השונות, אם בבקבוק או בחבית. גם כאן החלוקה די ברורה: בירות מהחבית יהיו בנפח של שליש, חצי, ליטר או אפילו שני ליטרים לפעמים (בעיקר במדינות שבהן הבירה היא משקה חובה, כמו גרמניה).

בירות מהבקבוק יגיעו לרוב רק במידות של שליש ליטר (330 מ"ל ליתר דיוק). מעטים הבקבוקים שמכילים יותר מזה, והם נפוצים הרבה פחות. דווקא הפחיות יגיעו לרוב בנפח של חצי ליטר ולא פחות מזה.

ובכל זאת – מה אתם מעדיפים?

החוויה של שתייה מכוס מול השתייה מבקבוק, שונה גם היא לחלוטין. יש, לדוגמא, כאלו שיישבעו שהשתייה מהבקבוק הרבה יותר כיפית, בעוד אחרים לא יוותרו על החזרת כוס זכוכית מעוצבת ובתוכה הנוזל הנפלא הזה. יש גם כאלו, אגב, שמעדיפים בכלל לשתות בירה ישירות מהפחית. הכל עניין של העדפה.

באופן כללי, כמו שציינו, בירות מהחבית יהיו טריות יותר ויכללו את מירב הטעמים – פשוט משום שהן מסופַקות לצרכן בזמן קצר מאוד. ועדיין, גם אנשים ששותים מבקבוק או פחית נהנים מאוד מהטעם. חלקם אף מצהירים שלא הרגישו בשום הבדל בין הטעמים, לא משנה אם זו בירה מהחבית או מהבקבוק.

אתר whiskyisrael.co.il

רציתי להכיר לכם אתר המרַכז סביבו את כל מה שהוויסקי מביע ומסמל – whiskyisrael.co.il – ואם אתם לא מכירים אותו, זהו הזמן הנכון ביותר לעשות זאת.

whiskyisrael.co.il הוא אתר שסוגד לוויסקי. לא פחות. זהו אתר שהאופי שלו 'בלוגי' משהו, כלומר בנימה אישית של הכותבים – גל גרנוב וניר בלוך – ואין טוב מזה כדי להצהיר על אהבה לוויסקי ולהקדיש לזה פלטפורמה שלמה ברשת, נכון?

האתר כתוב באנגלית, אולי בכדי להזכיר את מוצאו של הוויסקי המשובח והטוב – סקוטלנד. הוא כמובן לא עוסק רק בוויסקי סקוטי, אך הכבוד הגדול ביותר שמור למדינה המרתקת הזו בצפון האי הבריטי.

whiskyisrael.co.il

גל גרנוב מצהיר על עצמו שהוא לא מומחה וויסקי. האם זה מפריע לתוכן האתר? ממש לא. התוכן באתר מקצועי מאוד ומזמין את כולם להבין עוד על סוגי וויסקי ישנים וחדשים, לדון על הנושאים שונים שקשורים לוויסקי ולהכיר טוב יותר את המשקאות השונים שנמצאים תחת קטגוריה זו. זו ממש פינה חמה עבור המשקה הנהדר הזה. גם ניר בלוך הוא לא אשף וויסקי מקצועי, כזה שמכין את המשקה בסתר בבית (וחבל...) ומשתתף בטעימות מקצועיות וכדומה. הוא פשוט אוהב וויסקי. אם אתם שואלים אותנו, אין יותר טוב מזה במקרה שאותו אנחנו בוחנים: אתר שמצהיר על האהבה לוויסקי צריך להיכתב ממקום שבו האהבה האמיתית למשקה היא השולטת.

שני מקימי האתר הזה הם גם הבעלים של אתר אחר, שעוסק – כמה מפתיע – באוכל טוב ויין, כהגדרתם: http://foodnwine.co.il/. ללא ספק לשניים יש ניסיון רב בכל מיני דברים שאנחנו בעיקר היינו רוצים להתנסות בהם (כולל גיחות ווגאס לטובת משחקי פוקר, אגב) – ולכן אנחנו מעניקים להם הסמכה בתור גוּרוּאי וויסקי ישראליים.

אז מה באמת יש באתר?

יש בו כמה וכמה בחינות של סוגי וויסקי שונים, דעות על משקאות כאלו ואחרים מתחום זה, דיווחים על טעימות של הטובים ביותר וגם, כמובן, חוויות אישיות של כל אחד מהבעלים של האתר עם טעם הוויסקי המשובח. האתר עצמו מחולק לסקטורים שונים על פי סוגי הוויסקי ומקומות הגידול שלהם – islay, spyside, highlands – היילנד כמובן, lowlands והאיים – islands. כל אלו מסמלים למעשה מותגים, מזקקות ואזורי הכנה של הוויסקי בסקוטלנד. כפי שאמרנו, האתר מקצה הרבה מאוד התייחסות למולדת הוויסקי – וטוב שכך.

אם כן, חובבי וויסקי רבים ימצאו באתר הזה את שחיפשו: כתבות מקצועיות ומנומקות על המשקה האהוב, דעות אישיות וסיפורים מרתקים סביב הוויסקי – כל מה שחובב אמיתי ושתיין מקצועי (בלי להגזים) צריך לבקש. חבל שאין עוד אתרים כאלו בישראל, אבל אולי בכל זאת ייצא מהיוזמה הזו משהו טוב: מישהו מוכן להרים את הכפפה ולהכין, כאן בישראל, וויסקי אמיתי? הלוואי...

וויסקי אמריקאי – ברבן, פור רוזזס וג'נטלמן ג'ק

בסוף הפוסט הקודם נגעתי בוויסקי האמריקאי הידוע ביותר - הברבן. אבל מה אנחנו באמת יודעים על ברבן (או בורבון)? זה שהוא מופק מתירס? יפה. אבל זה לא הכול. בין היתר, אני יכול לגלות לכם ששמו לקוח מהמדינה בה הוא יוצר לראשונה, וכי כדי לייצר אותו, חובה להשתמש ב-100% חומרים טבעיים. והתירס? הוא צריך להוות 51% מהרכיבים. כי ככה עושים וויסקי אמריקאי טוב.
אגב, את הקריטריונים האלה לא כתבו וניסחו כמה אלכוהוליסטים מרחוב נידח בברבן, אלא הקונגרס האמריקאי - כדי ללמד אותך עד כמה חשוב לייצר וויסקי אמריקאי על פי ההוראות ולהיות ראוי לקרוא לו כך. לא כל אחד מסוגל, הנה שניים שדווקא כן:

ברבן באסיל היידנס

זהו ברבן קלאסי, מיוחד מאוד, שהומצא לראשונה כבר ב-1796, בקנטאקי שבארצות הברית בחברת ג'ים בים הידועה. הוא מוכן כמובן מגרגירי תירס, אך לא רק: כאשר מריחים אותו מגלים מספר מרכיבים ייחודיים וכשטועמים – ההפתעה אפילו גדולה עוד יותר. ויש לחכות שמונה שנות יישון עד שיהיה אפשר לטעום בקבוק כזה.
ריחות הברבן באסיל היידנס מזכירים מנטה, תה ועוד מיני תבלינים. הטעימה שלו בהחלט מגלה לנו קשר לדבש ואפילו לפלפלים. נשמע לך מוזר? חכה עד שתטעם אותו ותבין שככה מייצרים היום (וגם פעם) וויסקי אמריקאי טוב.

בוקרס ברבן

בוקרס ברבן – או וויסקי ברבן בוקרס בשמו המלא – (גם הוא מיוצר על ידי ג'ים בים) מיושן בן שש לשמונה שנים. בתחילה, הסוג הזה של וויסקי אמריקאי ממבשלת 'בוקר נו' ניתן בכלל כמתנה לחבר, אך מהר מאוד הבינו היצרנים עד כמה הוא מוצלח – והחלו לשווק אותו.
פרט טריוויה נוסף מסַפר על כך שזהו הוויסקי ברבן הראשון שהובל היישר מהחבית לבקבוקים סגורים וכך שווק לציבור הרחב. יש בו טעמים רבים מאוד, בעיקר פירותיים, אך כמובן שכל זה רק ברקע של הטעם המדהים של וויסקי אמריקאי אמיתי. הנה ביקורת ממדריך הבורבון Boys of Bourbon.

פור רוזס סינגל בארל

פור רוזס היא מבשלה של וויסקי שקיימת כבר משנת 1888, בפורמות כאלו ואחרות. בארץ אפשר למצוא גם את הפור רוזס עם התווית הצהובה אבל היום באנו לדבר על אחיו – וויסקי אמריקאי, שלהבדיל מהרבה אחרים שמיוצרים במדינה הזו, לא מבייש את שם המשקה.
וויסקי פור רוזס סינגל בארל מיושן במשך שבע שנים לפחות, וכיאה לוויסקי מהזן האמריקאי, הוא מבלה את שבע שנותיו (לפחות!) בחבית עץ חדשה, שעברה חריכה כדי לספק את הטעם המתאים. מכל חבית עושים כמה מאות בקבוקים, כשכל סדרה מספקת טעם אחר במקצת – והופכת את הטועמים לעסוקים במיוחד.

ג'נטלמן ג'ק

רבות דובר על ג'ק דניאל, אשר על שמו קרויים כל כך הרבה משקאות וויסקי אמריקאי- טוב, אפשר אחרת עם אדם שהקים מבשלה בטנסי, ארה"ב? כנראה שלא. אז ליד הג'ק דניאל'ס הרגיל, ישנו גם את הג'נטלמן ג'ק. והוא מספק טעם אחר, מעניין ביותר.
זהו בקבוק ייחודי, שכולל משקה בגוון כתמתם משהו. תווית פשוטה לא מעידה על מה שמתרחש בפנים – וויסקי אמריקאי משובח ואמיתי, כזה שגורם לכל אחד להתפעל. אין לו חוקי התיישנות או משהו כזה, כמו הפור רוזס סינגל בארל, אבל הוא בהחלט ייחודי.
הג'נטלמן ג'ק אמנם יקר יותר מהג'ק דניאל'ס המקורי ומעט מעוצב יותר, אבל למרות ההוד וההדר שהוא משדר, יש לו טעם עדין יחסית. לכן, הוא מתאים גם לאוהבי וויסקי אמריקאי בתחילת דרכם. אולי תנסו?

וויסקי אמריקאי

תהליך הייצור המיוחד של הוויסקי נכון במיוחד לגבי וויסקי אמריקאי – שאולי הוא אינו הוויסקי ה'מקורי', כמו המשקה הסקוטי – אך שיטות ההכנה שלו וטעמו המיוחד מקנים לו מקום של כבוד בהיכל המשקאות החריפים העולמי.
וויסקי אמריקאי לא מיוצר רק מלתת וחיטה, כמו אחיו הסקוטי, אלא מכיל רכיבים נוספים כמו תירס וכדומה. אלו הופכים את הייצור שלו למיוחד יותר, ואת טעמיו למגוונים ומעניינים יותר – לפחות בעיני חלק מהאנשים. הוויסקי האמריקאי כולל משקאות רבים, אליהם נתוודע מייד.

לפני הסוגים – שיטת היישון

ידעתם שאחד ההבדלים העיקריים בין וויסקי אמריקאי לבין הוויסקי הסקוטי, טמון לא רק ברכיבים אלא גם ביישון? ובכן, לא מעט דברים קשורים גם לתהליך זה ומעניקים לשני הסוגים את הטעמים המזוהים איתם כל כך.
ראשית, חשוב לדעת כי הצבע של המשקה לא מתקבל מרכיביו השונים. לאחר זיקוק הוויסקי, הוא הופך לשקוף כמעט לחלוטין. הצבע מתקבל מצבע החבית בה הוא מיושן. מלבד זאת, וויסקי אמריקאי מיושן רק בחבית אלון חדשה (וחרוכה לרוב, כדי להעניק למשקה את הטעם המעושן). הוויסקי הסקוטי, לעומתו, מיושן אך ורק בחביות משומשות, כאלו שכבר נעשה בהן שימוש בעבר – כלומר, חביות בהן יושן לרוב וויסקי אמריקאי.

Corn Whiskey – וויסקי העשוי תירס

כאמור, וויסקי אמריקאי עשוי בין השאר מתירס, לצד כמה וכמה רכיבים נוספים. אך מהו וויסקי תירס - Corn Whiskey? זהו וויסקי שמופק מ-80% גרעיני תירס לפחות – כלומר, שהתירס הוא דומיננטי בו בצורה משמעותית.
וויסקי טנסי ו-וויסקי ברבן עשויים על בסיס זה, אך לא אחת כמות התירס ממנה הם מופקים תהיה קטנה מ-80%. בכל מקרה, קריטריון זה לא מתאים לוויסקי הסקוטי. וויסקי התירס מכיל עד כ-80% אלכוהול – כמות אדירה יחסית לנהוג בעולם המשקאות החריפים.

Tennessee Whiskey – וויסקי טנסי

אחד ממשקאות הוויסקי האמריקאי הידועים ביותר הוא וויסקי טנסי, שנקרא כמובן על שם המדינה בה הוא מיוצר. במהלך ייצור הוויסקי עובר הנוזל דרך שלושה מטרים (!) של פחם, שחייב להיות מופק מעץ אדר. ללא תהליך זה, המשקה לא יוכל להיקרא 'וויסקי טנסי'.
Tennessee Whiskey הוא וויסקי מפורסם מאוד ובין היתר, גם הג'ק דניאל'ס על כל סוגיו הוא וויסקי מסוג זה – וויסקי שיוצר על ידי ג'ק דניאל, במבשלה בטנסי. היום, טנסי הוא שם נרדף לוויסקי אמריקאי משובח.

Rye Whiskey – לא רק תירס זה אמריקאי

כפי שאמרנו קודם, וויסקי אמריקאי מוכן מכמה וכמה מוצרים, ולא רק מתירס. Rye Whiskey הוא אחת ההוכחות הנפוצות ביותר לכך: זהו וויסקי המיוצר משיפון ובעברית הוא נקרא, ובכן: וויסקי שיפון.
וויסקי השיפון מיוצר גם הוא, כמו שאר סוגי הוויסקי תחת קריטריונים מחמירים מאוד, כולל הכנת תערובת ובה לפחות 51% שיפון. גם וויסקי קנדי נקרא לרוב Rye Whiskey, משום שהוא עשוי שיפון ועומד בחלק הגדול של המקרים בסטנדרטים שהציבו האמריקאים.

Bourbon – בורבון או ברבן?

למען האמת, זה לא כל כך משנה. זהו משקה נוסף שקרוי על שם המדינה בה יוצר לראשונה וכמו הטנסי, גם הוא כולל 51% תירס לפחות. בשונה מהטנסי, אין הוא מועבר דרך שכבת פחם, אבל הוא חייב לכלול אך ורק חומרים טבעיים. בכל מקרה, כפי שבוודאי כבר שמתם לב – וויסקי אמריקאי נעשה על פי הספר, או לא נעשה בכלל.

חביות יישון וויסקי

בפוסט האחרון בסדרה זו ניגע בשלב הסופי של ייצור הוויסקי (לפני שמכניסים את הוויסקי לבקבוקים היפים האלה שאנחנו כל כך אוהבים) – יישון הוויסקי. היישון נותן לוויסקי הרבה מאוד מעמד. זה לא קשור רק לטעם ולצבע שמתקבלים במהלך אחסון הנוזל בתוך חביות יישון וויסקי – זה גם הסקס אפיל. תודו, בלי היישון כל העניין הזה היה הרבה פחות מפתה.
אז מה היא חבית יישון וויסקי? זוהי חבית עץ עגולה, ממש כמו שכולנו מכירים מהסרטים, ובה הנוזל האלכוהולי (כל נוזל אלכוהולי למעשה) 'מתבשל במיץ של עצמו' וסופג כמה תכונות שהופכות אותו לאהוב עוד יותר. הוא מקבל כאמור את הצבע המיוחד, את טעם העץ, את טעם הנוזל הקודם שהוחזק בו אם וכאשר (תיכף נגיע לזה) ואת הריח – מאותן סיבות.
היישון מתבצע לצורך מה שנקרא 'השבחת הנוזל' וגם כדי להוריד קצת את אחוז האלכוהול שבו, אבל כאן בעצם מסתיים הדימיון בין כל עולם האלכוהול לוויסקי. אז ככה: לרוב, וויסקי סקטי ייושן רק בחביות יישון וויסקי שעשויות מאלון אמריקאי. בנוסף, הן חייבות להיות משומשות. כן, כן, משומשות. ומאיפה מביאים חביות משומשות?
זה פשוט: הוויסקי האמריקאי (בורבון, טנסי) מיושן אך ורק בחביות חדשות. האמריקאים מייצרים אותן, משתמשים בהן פעם אחת – ומעבירים לסקוטים. חשבתם פעם שיש כזה שיתוף פעולה מדהים על רקע וויסקי בלבד?
יש גם כאלו שאוהבים לגוון. במקום חביות יישון וויסקי רגילות, הם מיישנים את הוויסקי בחביות שבהן הושרה יין 'מועשר' (שרי וכאלה), מה שמעניק טעמי וויסקי קצת שונים למשקה. גם הריח של היין נספג במשקה בצורה הזו, והתוצאה מיוחדת במינה.

שנות יישון וויסקי

כל פעם שאתם מגיעים לבר ורוצים וויסקי, אתם שואלים את הברמן מה הגיל של הנוזל החריף והמיוחד הזה. האם זה קורה כי אתם כל כך מבינים מה זה אומר, או רק רוצים להיראות ולהישמע מבינים? שנות יישון וויסקי הן וויכוח רב שנים בין אוהבי המשקה...
ראשית, חשוב לדעת שלפחות בסקוטלנד החוק ידוע: וויסקי ייקרא וויסקי רק אם עבר שלוש שנות יישון לפחות. אבל האם לאחר שלוש שנים הוא כבר כולל את הטעם האיכותי והמוכר לנו? לרוב לא. וויסקי בן שלוש לא יהיה בשל מספיק מבחינת הטעם שאנחנו רגילים אליו.
שבע או שמונה שנות יישון וויסקי הן הרגע בו לרוב הנוזל יקבל את הטעם הסופי. הוא יספח אליו את טעם העץ ואת הארומה של החבית וייפטר מהאלכוהול העודף – וכך נוכל להחליק אותו בגרון בכיף אמיתי. אך מה עם וויסקי של 12 שנים או 18 שנים? האם 21 שנות יישון מעידות על הוויסקי הטוב ביותר? לא בהכרח.
חשוב לדעת: וויסקי 'זקן' יקר יותר, פשוט משום שעם השנים הוא מתנדף מהחבית ויש פחות ממנו. כלומר, אתה משלם לא על האיכות, אלא על הכמות. בנוסף, ככל שהוויסקי עבר יותר שנות יישון, כך גם תרגישו יותר בטעם החבית. האם אתם אוהבים את הטעם הזה?
באופן כללי, רק שתייני וויסקי ותיקים יכולים להתמודד – ואוהבים באמת! – את טעם העץ שנספג בוויסקי ישן. עבור שתיינים מתחילים, שמונה עד עשר שנות יישון וויסקי יספיקו בהחלט. יותר מזה יפתיע אותם, ולא כל כך לטובה כנראה.

דודי זיקוק וויסקי

השלב הבא בייצור וויסקי (כמו כל משקה אלכוהולי), הוא הזיקוק. פירוש המילה זיקוק בהקשר זה הוא הפרדה של נוזלים שונים הנמצאים בתערובת מסוימת, וזו בדיוק המטרה גם בתהליך זה: יצירת אלכוהול נקי לחלוטין, ללא שאריות של חומרי הגלם המשמשים ליצירתו. דודי זיקוק וויסקי מקבלים בתהליך הייצור אולי את היחס הקפדני ביותר בעולם השתייה.
איך הזיקוק מתבצע? למעשה, הנוזל שמתקבל לאחר התסיסה הסופית (ווש) מורכב ממים, כוהל ושאריות של שעורה, לתת וכדומה. כדי להפריד בין הכוהל לשאר החומרים, הנוזל מורתח לטמפרטורת הרתיחה של הכוהל – 78.3 מעלות צלזיוס (אבל בדיוק!) ואז הכוהל 'משתחרר' מהנוזל בצורת אדים, כלפי מעלה.
דודי זיקוק וויסקי עשויים ממיכל גדול תחתון שבו הנוזל הראשוני, ו'צוואר' ארוך ומתפתל, דרכו עוברים אדי הכוהל. בסופו של דבר, האדים יוצרים דרך צינור מקורר וחוזרים למצב צבירה נוזלי, טהור ונקי - או תזקיק בעגה המקצועית.
במצב כזה, אחוז האלכוהול בנוזל הזה הוא 30%. אם רוצים להגדיל את כמות האלכוהול בו, מעבירים אותו זיקוק נוסף, עד ל-70%. לא מספיק? אפשר שוב להכניסו אל דודי זיקוק וויסקי, עד שתושג רמה של 85% אלכוהול – אך זו הרמה הגבוהה ביותר האפשרית.
דודי זיקוק וויסקי הם דודי ענק, עשויים נחושת (תמיד, יש לזה סיבה הקשורה למבנה של הנחושת עצמה, שמאפשר לסנן עוד יותר את אדי הכוהל). רק כדי שתבינו את העוצמה הבלתי נתפסת, גודל דודי זיקוק וויסקי יכול להגיע ל-9,000 ליטרים ויותר. וכמה זמן לוקח כל זיקוק? 12 שעות.
מדודי הזיקוק עובר הנוזל המשכר לחביות היישון - על החביות בפוסט הבא...

ייצור וויסקי - מוורט Wort לווש Wash

בפוסט מחודש אוגוסט 2011 הזכרתי בקצרה את תהליכי ייצור הוויסקי. הפעם ארחיב קצת את הדיבור על תהליך הייצור ואקדיש לכך כמה פוסטים.
ההתחלה ממש דומה לבירה – בוחשים יחד שעורה ומים ויוצרים לתת, אחרי הנבטה וייבוש. לאחר מכן, היא עוברת קלייה וגרוסה. את העיסה הגרוסה הזו מבשלים במים טוב טוב. מה שיוצא מכל זה הוא נוזל שנקרא וורט.
אז מה הלאה? את הוורט מעבירים לקירור ולתסיסה בדודים מיוחדים ליצירת וויסקי (שגם הם חשובים מאוד בתהליך הייצור, כמו כל פרט ופרט). הוורט מאוחסן בדודים הללו עם שמרים, שמסייעים לתסיסה.
כאן אנחנו מקבלים את התפנית, ואת השינוי מהבירה למשל: הנוזל עובר תסיסה נוספת, כמו ביין. בתהליך של ייצור וויסקי, לתסיסה הזו יש חשיבות גדולה מאוד והיא תורמת מאוד לטעם, אך גם לאחוזי האלכוהול שיהיו בנוזל. עכשיו, לאחר התסיסה השנייה, הנוזל שנמצא בתוך הדודים הללו נקרא ווש.
מהדודים מועבר הווש לדודים נוספים – דודי נחושת מיוחדים – שם הוא עובר את הזיקוק, כלומר: ניקוי של הנוזל והפיכתו לצלול לגמרי. ועל כך בפוסט הבא...