יום ראשון, 19 בפברואר 2012

בירות ישראליות – ישן מול חדש

חיזרו בזמן עשר שנים לאחור ושאלו את עצמכם – אילו בירות ישראליות אתם מכירים? זה יסתכם לרוב בשלוש: גולדסטאר, נשר ומכבי. היכנסו שוב למכונת הזמן ושובו לתקופה שלנו, ושאלו שוב את אותה השאלה. התשובה שתהיה כל כך ארוכה, עד שתתקשו לעקוב. כמות הבירות הישראליות שצצו כאן בשנים האחרונות היא פשוט מסחררת. וזה תענוג אמיתי!

קשה שלא להתפעל מהמגמה

זה התחיל בטפטוף זעיר והפך לזרם שמסרב להיפסק. בהתחלה זה נראה יותר כמו שיגעון חולף, אבל כיום מדובר לכל הדעות במשהו שיישאר כאן עוד הרבה זמן. קוראים יקרים: ישראל עוד תהפוך למעצמת בירות בוטיק (הלוואי!). הנה רק חלק מהרשימה העדכנית (שעלולה להשתנות ולהתעדכן בכל רגע):

זוהי רשימה חלקית בלבד של בירות כהות ובהירות, כבדות או קלילות, קיציות או חורפיות, בסגנון בלגי, גרמני או סקוטי, המיוצרות כאן בישראל. המבחר היום עצום והבשורה מרעננת. וזה בדיוק הזמן להציב את שתי הקבוצות אחת מול השנייה: ישן מול חדש. אילו בירות ישראליות יש מכל צד ומה ההבדלים ביניהן?

נתח השוק

אז עם כל הכבוד לבירות הישראליות החדשות, אלו עדיין מוגדרות ברובן כמבשלות בוטיק – כלומר, כאלו שמיועדות לקהל לא גדול ומייצרות כמות מוגבלת של יחידות בכל רגע נתן. כאן, הבכורה היא עדיין של הבירות הישנות יותר.

אין מה לעשות: בירות ישראליות קטנות לא יכולות להתחרות, לפחות כרגע, באמצעי השיווק וההפצה המשומנים והוותיקים של חברות משקאות כמו טמפו. עם זאת, הזמן עושה את שלו ולאט לאט נתח השוק הופך להיות מאוזן יותר.

המבחר

כאן, לרוב, היתרון הוא לצד מבשלות הבוטיק. כל ישראלי ממוצע יודע שלנשר יש, פחות או יותר, שני סוגים של בירות (כולל הבירה נטולת האלכוהול), וכך גם לגולדסטאר ולמכבי. במבשלות הבוטיק, כפי שציינו קודם, אפשר למצוא הכל מהכל.

בשל העובדה שמדובר במבשלות חדשניות, ומעצם היותן מבשלות קטנות בהן ניתן לבצע 'ניסויים' ולערוך שינויים בזמן קצר יותר (פס הייצור קטן יתר וכך גם כמות הכלים וחומרי הגלם בהם משתמשים), למבשלות הבוטיק יש אפשרות להציע מגוון גדול יותר. כך, אפשר למצוא היום בירות ישראליות חדשות שבהן שלושה או ארבעה סוגי בירות, ואף יותר מזה.

העיצוב והחדשנות

לא קשה לדעת מי כאן המנצחות הגדולות: כל מותג חדש שיוצא לשוק זוכה לרוב, ובזכות אנשי השיווק והקופירייטינג שלו, למראה ולתחושה חדשניים יותר. כך נכון גם לגבי העיצוב –וכך נכון כמעט לגבי כל בירה ישראלית חדשה.

הבירות הישראליות מהתקופה הישנה יותר נותרו פחות או יותר במקומן. אמנם ישנן בירות ישראליות ותיקות שניסו לשנות את פניהן (בירה מכבי בטעם החדש או גולדסטאר בגרסת הדיאט), אך אין כאן ספק: החידוש והעיצוב הולכים אל מבשלות הבוטיק.

הטעם

כאן קשה מאוד להכריע – בעיקר משום שכל אדם אוהב את הבירה שלו אחרת. יש כאלו שמעדיפים בירה כהה ונוטפת אלכוהול, וכאלו שיעדיפו בירה קלילה, אפילו עם 3% אלכוהול. וזהו רק הבדל אחד מיני רבים. לכן, בעניין זה לא נוכל להכריע, אך נגיד כך: בירות ישראליות יש היום בשפע. כל מה שאתם צריכים זה לקנות, ולשתות כחול לבן. בכל הטעמים.

סוגי וויסקי

הוויסקי נשפך כמו מים במקומות רבים בעולם, כמו גם כאן בישראל. אוהבי אלכוהול רבים מוצאים בו את המשקה החריף הטוב ביותר והיוקרה שצבר שמו עם השנים מתחרה עם מותגים מהגדולים בעולם. לראייה, ישנם היום שלל סוגי וויסקי כמעט מכל מקום בעולם – אנחנו ננסה כאן לספר לכם קצת על כל אחד מהם.

סוגי הוויסקי מחולקים לפי המקום בו יוצרו. כפי שמייד תגלו, ישנן מדינות בהן סוגי הוויסקי נחלקים אפילו על פי אזורים גיאוגרפיים פנימיים. אבל, השוני בין המדינות שמייצרות את הנוזל המשכר והנפלא הזה אינו מתבטא רק במיקום, אלא גם בסגנון הייצור וברכיבים מהם עשוי הוויסקי.

וויסקי סקוטי

ממלכת הוויסקי העולמית היא סקוטלנד, ככל הנראה. כמות מזקקות הוויסקי במדינה הזו כל כך גדולה, עד שמחלקים את סוגי הוויסקי שמיוצרים בה לפי מחוזות מסוימים ואזורי גידול. מסתבר, שבכל אזור כזה סוג הוויסקי הוא בעל תכונות מסוימות.

הוויסקי הסקוטי עבור רבים הוא הוויסקי המקורי והמשובח ביותר. יש כמה הוראות, הנחיות ומגבלות שהופכות אותו לכזה: ראשית, כל חומרי הייצור שלו חייבים להיות סקוטים, כשגם תהליך היישון – שלוש שנים לפחות, כמו בכל וויסקי אמיתי – חייב להיות במקום כלשהו במדינה. הוויסקי הסקוטי חייב גם להתיישן בחביות משומשות ולא חדשות.

הנה כמה מזקקות ידועות של וויסקי סקוטי

    גלנפידיך ג'וני ווקר מקאלן בלנטיינס שיבאס ריגל

וויסקי אמריקאי

המדינה שמדורגת, לפחות על פי כמות מזקקות הוויסקי, במקום השני בעולם היא ארצות הברית. זו אחראית על כמה ממשקאות הוויסקי המעניינים ביותר, בעיקר משום המרכיבים המיוחדים שמהם מופק הוויסקי המקומי.

וויסקי אמריקאי מיוצר, בניגוד לאחיו הסקוטי (וגם האירי אגב), מזרעי תירס בעיקר. אלו נותנים לו טעם ייחודי, שונה אופן די משמעותי ממשקאות וויסקי המופקים משעורה וחיטה. ישנם סוגים שונים של וויסקי אמריקאי, כמו הבורבון, טנסי ושיפון (על שם השיפון, בו נעשה שימוש גדול יחסית בתהליך הפקת המשקה הספציפי הזה).

מבין המזקקות האמריקאיות שפועלות היום, ג'ק דניאלס הוא כנראה המותג הידוע ביותר – וויסקי טנסי טהור. כאמור, ישנן לא מעט מזקקות וויסקי בארה"ב, אך זו הידועה ביותר, והיא נוסדה אי שם בשנת 1875.

וויסקי אירי

אחיו הקטן של הוויסקי הסקוטי הידוע, אשר מיוצר גם הוא משעורה וחיטה, אבל בניגוד לסקוטי, מדובר בוויסקי שמזוקק שלוש פעמים ולא שתיים. ומה זה אומר עבור האדם הממוצע? נוזל 'נקי' יותר, ועם אחוזי אלכוהול גבוהים יותר.

הוויסקי האירי מיוצר לרוב משילוב בין מספר סוגי וויסקי (מה שמוגדר כ'בלנדד') לעומת הסקוטי שיהיה כמעט תמיד סינגל – כזה שמיוצר מסוג אחד של וויסקי בלבד. אלו המזקקות האיריות הידועות ביותר:

    בושמילס מידלטון פאדי

וויסקי קנדי

גם לוויסקי האמריקאי יש אח קטן, וזהו האח מהצפון. וויסקי קנדי אמנם לא מיוצר בכמויות אדירות כמו בארה"ב, אבל גם שם הוא מבוסס לרוב על תירס. עם זאת, רבים מגדירים אותו כוויסקי שיפון, בשם כללי – אך לא תמיד מדובר במשקה הטהור כפי שהוא מיוצר בארה"ב (על פי הוראות קפדניות כמובן).

מאחר ומדובר בנפח ייצור קטן, הוויסקי הקנדי פחות מוכר לנו, הישראלים. ובכל זאת, היום קיימים מעל 500 מזקקות וויסקי קנדי, מה שהופך את המדינה הזו ליצרנית ויצאנית וויסקי לא קטנה בכלל. זכרו זאת בפעם הבאה שתבקרו באזור.