יום ראשון, 11 בדצמבר 2011

חביות יישון וויסקי

בפוסט האחרון בסדרה זו ניגע בשלב הסופי של ייצור הוויסקי (לפני שמכניסים את הוויסקי לבקבוקים היפים האלה שאנחנו כל כך אוהבים) – יישון הוויסקי. היישון נותן לוויסקי הרבה מאוד מעמד. זה לא קשור רק לטעם ולצבע שמתקבלים במהלך אחסון הנוזל בתוך חביות יישון וויסקי – זה גם הסקס אפיל. תודו, בלי היישון כל העניין הזה היה הרבה פחות מפתה.
אז מה היא חבית יישון וויסקי? זוהי חבית עץ עגולה, ממש כמו שכולנו מכירים מהסרטים, ובה הנוזל האלכוהולי (כל נוזל אלכוהולי למעשה) 'מתבשל במיץ של עצמו' וסופג כמה תכונות שהופכות אותו לאהוב עוד יותר. הוא מקבל כאמור את הצבע המיוחד, את טעם העץ, את טעם הנוזל הקודם שהוחזק בו אם וכאשר (תיכף נגיע לזה) ואת הריח – מאותן סיבות.
היישון מתבצע לצורך מה שנקרא 'השבחת הנוזל' וגם כדי להוריד קצת את אחוז האלכוהול שבו, אבל כאן בעצם מסתיים הדימיון בין כל עולם האלכוהול לוויסקי. אז ככה: לרוב, וויסקי סקטי ייושן רק בחביות יישון וויסקי שעשויות מאלון אמריקאי. בנוסף, הן חייבות להיות משומשות. כן, כן, משומשות. ומאיפה מביאים חביות משומשות?
זה פשוט: הוויסקי האמריקאי (בורבון, טנסי) מיושן אך ורק בחביות חדשות. האמריקאים מייצרים אותן, משתמשים בהן פעם אחת – ומעבירים לסקוטים. חשבתם פעם שיש כזה שיתוף פעולה מדהים על רקע וויסקי בלבד?
יש גם כאלו שאוהבים לגוון. במקום חביות יישון וויסקי רגילות, הם מיישנים את הוויסקי בחביות שבהן הושרה יין 'מועשר' (שרי וכאלה), מה שמעניק טעמי וויסקי קצת שונים למשקה. גם הריח של היין נספג במשקה בצורה הזו, והתוצאה מיוחדת במינה.

שנות יישון וויסקי

כל פעם שאתם מגיעים לבר ורוצים וויסקי, אתם שואלים את הברמן מה הגיל של הנוזל החריף והמיוחד הזה. האם זה קורה כי אתם כל כך מבינים מה זה אומר, או רק רוצים להיראות ולהישמע מבינים? שנות יישון וויסקי הן וויכוח רב שנים בין אוהבי המשקה...
ראשית, חשוב לדעת שלפחות בסקוטלנד החוק ידוע: וויסקי ייקרא וויסקי רק אם עבר שלוש שנות יישון לפחות. אבל האם לאחר שלוש שנים הוא כבר כולל את הטעם האיכותי והמוכר לנו? לרוב לא. וויסקי בן שלוש לא יהיה בשל מספיק מבחינת הטעם שאנחנו רגילים אליו.
שבע או שמונה שנות יישון וויסקי הן הרגע בו לרוב הנוזל יקבל את הטעם הסופי. הוא יספח אליו את טעם העץ ואת הארומה של החבית וייפטר מהאלכוהול העודף – וכך נוכל להחליק אותו בגרון בכיף אמיתי. אך מה עם וויסקי של 12 שנים או 18 שנים? האם 21 שנות יישון מעידות על הוויסקי הטוב ביותר? לא בהכרח.
חשוב לדעת: וויסקי 'זקן' יקר יותר, פשוט משום שעם השנים הוא מתנדף מהחבית ויש פחות ממנו. כלומר, אתה משלם לא על האיכות, אלא על הכמות. בנוסף, ככל שהוויסקי עבר יותר שנות יישון, כך גם תרגישו יותר בטעם החבית. האם אתם אוהבים את הטעם הזה?
באופן כללי, רק שתייני וויסקי ותיקים יכולים להתמודד – ואוהבים באמת! – את טעם העץ שנספג בוויסקי ישן. עבור שתיינים מתחילים, שמונה עד עשר שנות יישון וויסקי יספיקו בהחלט. יותר מזה יפתיע אותם, ולא כל כך לטובה כנראה.

דודי זיקוק וויסקי

השלב הבא בייצור וויסקי (כמו כל משקה אלכוהולי), הוא הזיקוק. פירוש המילה זיקוק בהקשר זה הוא הפרדה של נוזלים שונים הנמצאים בתערובת מסוימת, וזו בדיוק המטרה גם בתהליך זה: יצירת אלכוהול נקי לחלוטין, ללא שאריות של חומרי הגלם המשמשים ליצירתו. דודי זיקוק וויסקי מקבלים בתהליך הייצור אולי את היחס הקפדני ביותר בעולם השתייה.
איך הזיקוק מתבצע? למעשה, הנוזל שמתקבל לאחר התסיסה הסופית (ווש) מורכב ממים, כוהל ושאריות של שעורה, לתת וכדומה. כדי להפריד בין הכוהל לשאר החומרים, הנוזל מורתח לטמפרטורת הרתיחה של הכוהל – 78.3 מעלות צלזיוס (אבל בדיוק!) ואז הכוהל 'משתחרר' מהנוזל בצורת אדים, כלפי מעלה.
דודי זיקוק וויסקי עשויים ממיכל גדול תחתון שבו הנוזל הראשוני, ו'צוואר' ארוך ומתפתל, דרכו עוברים אדי הכוהל. בסופו של דבר, האדים יוצרים דרך צינור מקורר וחוזרים למצב צבירה נוזלי, טהור ונקי - או תזקיק בעגה המקצועית.
במצב כזה, אחוז האלכוהול בנוזל הזה הוא 30%. אם רוצים להגדיל את כמות האלכוהול בו, מעבירים אותו זיקוק נוסף, עד ל-70%. לא מספיק? אפשר שוב להכניסו אל דודי זיקוק וויסקי, עד שתושג רמה של 85% אלכוהול – אך זו הרמה הגבוהה ביותר האפשרית.
דודי זיקוק וויסקי הם דודי ענק, עשויים נחושת (תמיד, יש לזה סיבה הקשורה למבנה של הנחושת עצמה, שמאפשר לסנן עוד יותר את אדי הכוהל). רק כדי שתבינו את העוצמה הבלתי נתפסת, גודל דודי זיקוק וויסקי יכול להגיע ל-9,000 ליטרים ויותר. וכמה זמן לוקח כל זיקוק? 12 שעות.
מדודי הזיקוק עובר הנוזל המשכר לחביות היישון - על החביות בפוסט הבא...

ייצור וויסקי - מוורט Wort לווש Wash

בפוסט מחודש אוגוסט 2011 הזכרתי בקצרה את תהליכי ייצור הוויסקי. הפעם ארחיב קצת את הדיבור על תהליך הייצור ואקדיש לכך כמה פוסטים.
ההתחלה ממש דומה לבירה – בוחשים יחד שעורה ומים ויוצרים לתת, אחרי הנבטה וייבוש. לאחר מכן, היא עוברת קלייה וגרוסה. את העיסה הגרוסה הזו מבשלים במים טוב טוב. מה שיוצא מכל זה הוא נוזל שנקרא וורט.
אז מה הלאה? את הוורט מעבירים לקירור ולתסיסה בדודים מיוחדים ליצירת וויסקי (שגם הם חשובים מאוד בתהליך הייצור, כמו כל פרט ופרט). הוורט מאוחסן בדודים הללו עם שמרים, שמסייעים לתסיסה.
כאן אנחנו מקבלים את התפנית, ואת השינוי מהבירה למשל: הנוזל עובר תסיסה נוספת, כמו ביין. בתהליך של ייצור וויסקי, לתסיסה הזו יש חשיבות גדולה מאוד והיא תורמת מאוד לטעם, אך גם לאחוזי האלכוהול שיהיו בנוזל. עכשיו, לאחר התסיסה השנייה, הנוזל שנמצא בתוך הדודים הללו נקרא ווש.
מהדודים מועבר הווש לדודים נוספים – דודי נחושת מיוחדים – שם הוא עובר את הזיקוק, כלומר: ניקוי של הנוזל והפיכתו לצלול לגמרי. ועל כך בפוסט הבא...