וויסקי אמריקאי – ברבן, פור רוזזס וג'נטלמן ג'ק

בסוף הפוסט הקודם נגעתי בוויסקי האמריקאי הידוע ביותר - הברבן. אבל מה אנחנו באמת יודעים על ברבן (או בורבון)? זה שהוא מופק מתירס? יפה. אבל זה לא הכול. בין היתר, אני יכול לגלות לכם ששמו לקוח מהמדינה בה הוא יוצר לראשונה, וכי כדי לייצר אותו, חובה להשתמש ב-100% חומרים טבעיים. והתירס? הוא צריך להוות 51% מהרכיבים. כי ככה עושים וויסקי אמריקאי טוב.
אגב, את הקריטריונים האלה לא כתבו וניסחו כמה אלכוהוליסטים מרחוב נידח בברבן, אלא הקונגרס האמריקאי - כדי ללמד אותך עד כמה חשוב לייצר וויסקי אמריקאי על פי ההוראות ולהיות ראוי לקרוא לו כך. לא כל אחד מסוגל, הנה שניים שדווקא כן:

ברבן באסיל היידנס

זהו ברבן קלאסי, מיוחד מאוד, שהומצא לראשונה כבר ב-1796, בקנטאקי שבארצות הברית בחברת ג'ים בים הידועה. הוא מוכן כמובן מגרגירי תירס, אך לא רק: כאשר מריחים אותו מגלים מספר מרכיבים ייחודיים וכשטועמים – ההפתעה אפילו גדולה עוד יותר. ויש לחכות שמונה שנות יישון עד שיהיה אפשר לטעום בקבוק כזה.
ריחות הברבן באסיל היידנס מזכירים מנטה, תה ועוד מיני תבלינים. הטעימה שלו בהחלט מגלה לנו קשר לדבש ואפילו לפלפלים. נשמע לך מוזר? חכה עד שתטעם אותו ותבין שככה מייצרים היום (וגם פעם) וויסקי אמריקאי טוב.

בוקרס ברבן

בוקרס ברבן – או וויסקי ברבן בוקרס בשמו המלא – (גם הוא מיוצר על ידי ג'ים בים) מיושן בן שש לשמונה שנים. בתחילה, הסוג הזה של וויסקי אמריקאי ממבשלת 'בוקר נו' ניתן בכלל כמתנה לחבר, אך מהר מאוד הבינו היצרנים עד כמה הוא מוצלח – והחלו לשווק אותו.
פרט טריוויה נוסף מסַפר על כך שזהו הוויסקי ברבן הראשון שהובל היישר מהחבית לבקבוקים סגורים וכך שווק לציבור הרחב. יש בו טעמים רבים מאוד, בעיקר פירותיים, אך כמובן שכל זה רק ברקע של הטעם המדהים של וויסקי אמריקאי אמיתי. הנה ביקורת ממדריך הבורבון Boys of Bourbon.

פור רוזס סינגל בארל

פור רוזס היא מבשלה של וויסקי שקיימת כבר משנת 1888, בפורמות כאלו ואחרות. בארץ אפשר למצוא גם את הפור רוזס עם התווית הצהובה אבל היום באנו לדבר על אחיו – וויסקי אמריקאי, שלהבדיל מהרבה אחרים שמיוצרים במדינה הזו, לא מבייש את שם המשקה.
וויסקי פור רוזס סינגל בארל מיושן במשך שבע שנים לפחות, וכיאה לוויסקי מהזן האמריקאי, הוא מבלה את שבע שנותיו (לפחות!) בחבית עץ חדשה, שעברה חריכה כדי לספק את הטעם המתאים. מכל חבית עושים כמה מאות בקבוקים, כשכל סדרה מספקת טעם אחר במקצת – והופכת את הטועמים לעסוקים במיוחד.

ג'נטלמן ג'ק

רבות דובר על ג'ק דניאל, אשר על שמו קרויים כל כך הרבה משקאות וויסקי אמריקאי- טוב, אפשר אחרת עם אדם שהקים מבשלה בטנסי, ארה"ב? כנראה שלא. אז ליד הג'ק דניאל'ס הרגיל, ישנו גם את הג'נטלמן ג'ק. והוא מספק טעם אחר, מעניין ביותר.
זהו בקבוק ייחודי, שכולל משקה בגוון כתמתם משהו. תווית פשוטה לא מעידה על מה שמתרחש בפנים – וויסקי אמריקאי משובח ואמיתי, כזה שגורם לכל אחד להתפעל. אין לו חוקי התיישנות או משהו כזה, כמו הפור רוזס סינגל בארל, אבל הוא בהחלט ייחודי.
הג'נטלמן ג'ק אמנם יקר יותר מהג'ק דניאל'ס המקורי ומעט מעוצב יותר, אבל למרות ההוד וההדר שהוא משדר, יש לו טעם עדין יחסית. לכן, הוא מתאים גם לאוהבי וויסקי אמריקאי בתחילת דרכם. אולי תנסו?

וויסקי אמריקאי

תהליך הייצור המיוחד של הוויסקי נכון במיוחד לגבי וויסקי אמריקאי – שאולי הוא אינו הוויסקי ה'מקורי', כמו המשקה הסקוטי – אך שיטות ההכנה שלו וטעמו המיוחד מקנים לו מקום של כבוד בהיכל המשקאות החריפים העולמי.
וויסקי אמריקאי לא מיוצר רק מלתת וחיטה, כמו אחיו הסקוטי, אלא מכיל רכיבים נוספים כמו תירס וכדומה. אלו הופכים את הייצור שלו למיוחד יותר, ואת טעמיו למגוונים ומעניינים יותר – לפחות בעיני חלק מהאנשים. הוויסקי האמריקאי כולל משקאות רבים, אליהם נתוודע מייד.

לפני הסוגים – שיטת היישון

ידעתם שאחד ההבדלים העיקריים בין וויסקי אמריקאי לבין הוויסקי הסקוטי, טמון לא רק ברכיבים אלא גם ביישון? ובכן, לא מעט דברים קשורים גם לתהליך זה ומעניקים לשני הסוגים את הטעמים המזוהים איתם כל כך.
ראשית, חשוב לדעת כי הצבע של המשקה לא מתקבל מרכיביו השונים. לאחר זיקוק הוויסקי, הוא הופך לשקוף כמעט לחלוטין. הצבע מתקבל מצבע החבית בה הוא מיושן. מלבד זאת, וויסקי אמריקאי מיושן רק בחבית אלון חדשה (וחרוכה לרוב, כדי להעניק למשקה את הטעם המעושן). הוויסקי הסקוטי, לעומתו, מיושן אך ורק בחביות משומשות, כאלו שכבר נעשה בהן שימוש בעבר – כלומר, חביות בהן יושן לרוב וויסקי אמריקאי.

Corn Whiskey – וויסקי העשוי תירס

כאמור, וויסקי אמריקאי עשוי בין השאר מתירס, לצד כמה וכמה רכיבים נוספים. אך מהו וויסקי תירס - Corn Whiskey? זהו וויסקי שמופק מ-80% גרעיני תירס לפחות – כלומר, שהתירס הוא דומיננטי בו בצורה משמעותית.
וויסקי טנסי ו-וויסקי ברבן עשויים על בסיס זה, אך לא אחת כמות התירס ממנה הם מופקים תהיה קטנה מ-80%. בכל מקרה, קריטריון זה לא מתאים לוויסקי הסקוטי. וויסקי התירס מכיל עד כ-80% אלכוהול – כמות אדירה יחסית לנהוג בעולם המשקאות החריפים.

Tennessee Whiskey – וויסקי טנסי

אחד ממשקאות הוויסקי האמריקאי הידועים ביותר הוא וויסקי טנסי, שנקרא כמובן על שם המדינה בה הוא מיוצר. במהלך ייצור הוויסקי עובר הנוזל דרך שלושה מטרים (!) של פחם, שחייב להיות מופק מעץ אדר. ללא תהליך זה, המשקה לא יוכל להיקרא 'וויסקי טנסי'.
Tennessee Whiskey הוא וויסקי מפורסם מאוד ובין היתר, גם הג'ק דניאל'ס על כל סוגיו הוא וויסקי מסוג זה – וויסקי שיוצר על ידי ג'ק דניאל, במבשלה בטנסי. היום, טנסי הוא שם נרדף לוויסקי אמריקאי משובח.

Rye Whiskey – לא רק תירס זה אמריקאי

כפי שאמרנו קודם, וויסקי אמריקאי מוכן מכמה וכמה מוצרים, ולא רק מתירס. Rye Whiskey הוא אחת ההוכחות הנפוצות ביותר לכך: זהו וויסקי המיוצר משיפון ובעברית הוא נקרא, ובכן: וויסקי שיפון.
וויסקי השיפון מיוצר גם הוא, כמו שאר סוגי הוויסקי תחת קריטריונים מחמירים מאוד, כולל הכנת תערובת ובה לפחות 51% שיפון. גם וויסקי קנדי נקרא לרוב Rye Whiskey, משום שהוא עשוי שיפון ועומד בחלק הגדול של המקרים בסטנדרטים שהציבו האמריקאים.

Bourbon – בורבון או ברבן?

למען האמת, זה לא כל כך משנה. זהו משקה נוסף שקרוי על שם המדינה בה יוצר לראשונה וכמו הטנסי, גם הוא כולל 51% תירס לפחות. בשונה מהטנסי, אין הוא מועבר דרך שכבת פחם, אבל הוא חייב לכלול אך ורק חומרים טבעיים. בכל מקרה, כפי שבוודאי כבר שמתם לב – וויסקי אמריקאי נעשה על פי הספר, או לא נעשה בכלל.

חביות יישון וויסקי

בפוסט האחרון בסדרה זו ניגע בשלב הסופי של ייצור הוויסקי (לפני שמכניסים את הוויסקי לבקבוקים היפים האלה שאנחנו כל כך אוהבים) – יישון הוויסקי. היישון נותן לוויסקי הרבה מאוד מעמד. זה לא קשור רק לטעם ולצבע שמתקבלים במהלך אחסון הנוזל בתוך חביות יישון וויסקי – זה גם הסקס אפיל. תודו, בלי היישון כל העניין הזה היה הרבה פחות מפתה.
אז מה היא חבית יישון וויסקי? זוהי חבית עץ עגולה, ממש כמו שכולנו מכירים מהסרטים, ובה הנוזל האלכוהולי (כל נוזל אלכוהולי למעשה) 'מתבשל במיץ של עצמו' וסופג כמה תכונות שהופכות אותו לאהוב עוד יותר. הוא מקבל כאמור את הצבע המיוחד, את טעם העץ, את טעם הנוזל הקודם שהוחזק בו אם וכאשר (תיכף נגיע לזה) ואת הריח – מאותן סיבות.
היישון מתבצע לצורך מה שנקרא 'השבחת הנוזל' וגם כדי להוריד קצת את אחוז האלכוהול שבו, אבל כאן בעצם מסתיים הדימיון בין כל עולם האלכוהול לוויסקי. אז ככה: לרוב, וויסקי סקטי ייושן רק בחביות יישון וויסקי שעשויות מאלון אמריקאי. בנוסף, הן חייבות להיות משומשות. כן, כן, משומשות. ומאיפה מביאים חביות משומשות?
זה פשוט: הוויסקי האמריקאי (בורבון, טנסי) מיושן אך ורק בחביות חדשות. האמריקאים מייצרים אותן, משתמשים בהן פעם אחת – ומעבירים לסקוטים. חשבתם פעם שיש כזה שיתוף פעולה מדהים על רקע וויסקי בלבד?
יש גם כאלו שאוהבים לגוון. במקום חביות יישון וויסקי רגילות, הם מיישנים את הוויסקי בחביות שבהן הושרה יין 'מועשר' (שרי וכאלה), מה שמעניק טעמי וויסקי קצת שונים למשקה. גם הריח של היין נספג במשקה בצורה הזו, והתוצאה מיוחדת במינה.

שנות יישון וויסקי

כל פעם שאתם מגיעים לבר ורוצים וויסקי, אתם שואלים את הברמן מה הגיל של הנוזל החריף והמיוחד הזה. האם זה קורה כי אתם כל כך מבינים מה זה אומר, או רק רוצים להיראות ולהישמע מבינים? שנות יישון וויסקי הן וויכוח רב שנים בין אוהבי המשקה...
ראשית, חשוב לדעת שלפחות בסקוטלנד החוק ידוע: וויסקי ייקרא וויסקי רק אם עבר שלוש שנות יישון לפחות. אבל האם לאחר שלוש שנים הוא כבר כולל את הטעם האיכותי והמוכר לנו? לרוב לא. וויסקי בן שלוש לא יהיה בשל מספיק מבחינת הטעם שאנחנו רגילים אליו.
שבע או שמונה שנות יישון וויסקי הן הרגע בו לרוב הנוזל יקבל את הטעם הסופי. הוא יספח אליו את טעם העץ ואת הארומה של החבית וייפטר מהאלכוהול העודף – וכך נוכל להחליק אותו בגרון בכיף אמיתי. אך מה עם וויסקי של 12 שנים או 18 שנים? האם 21 שנות יישון מעידות על הוויסקי הטוב ביותר? לא בהכרח.
חשוב לדעת: וויסקי 'זקן' יקר יותר, פשוט משום שעם השנים הוא מתנדף מהחבית ויש פחות ממנו. כלומר, אתה משלם לא על האיכות, אלא על הכמות. בנוסף, ככל שהוויסקי עבר יותר שנות יישון, כך גם תרגישו יותר בטעם החבית. האם אתם אוהבים את הטעם הזה?
באופן כללי, רק שתייני וויסקי ותיקים יכולים להתמודד – ואוהבים באמת! – את טעם העץ שנספג בוויסקי ישן. עבור שתיינים מתחילים, שמונה עד עשר שנות יישון וויסקי יספיקו בהחלט. יותר מזה יפתיע אותם, ולא כל כך לטובה כנראה.

דודי זיקוק וויסקי

השלב הבא בייצור וויסקי (כמו כל משקה אלכוהולי), הוא הזיקוק. פירוש המילה זיקוק בהקשר זה הוא הפרדה של נוזלים שונים הנמצאים בתערובת מסוימת, וזו בדיוק המטרה גם בתהליך זה: יצירת אלכוהול נקי לחלוטין, ללא שאריות של חומרי הגלם המשמשים ליצירתו. דודי זיקוק וויסקי מקבלים בתהליך הייצור אולי את היחס הקפדני ביותר בעולם השתייה.
איך הזיקוק מתבצע? למעשה, הנוזל שמתקבל לאחר התסיסה הסופית (ווש) מורכב ממים, כוהל ושאריות של שעורה, לתת וכדומה. כדי להפריד בין הכוהל לשאר החומרים, הנוזל מורתח לטמפרטורת הרתיחה של הכוהל – 78.3 מעלות צלזיוס (אבל בדיוק!) ואז הכוהל 'משתחרר' מהנוזל בצורת אדים, כלפי מעלה.
דודי זיקוק וויסקי עשויים ממיכל גדול תחתון שבו הנוזל הראשוני, ו'צוואר' ארוך ומתפתל, דרכו עוברים אדי הכוהל. בסופו של דבר, האדים יוצרים דרך צינור מקורר וחוזרים למצב צבירה נוזלי, טהור ונקי - או תזקיק בעגה המקצועית.
במצב כזה, אחוז האלכוהול בנוזל הזה הוא 30%. אם רוצים להגדיל את כמות האלכוהול בו, מעבירים אותו זיקוק נוסף, עד ל-70%. לא מספיק? אפשר שוב להכניסו אל דודי זיקוק וויסקי, עד שתושג רמה של 85% אלכוהול – אך זו הרמה הגבוהה ביותר האפשרית.
דודי זיקוק וויסקי הם דודי ענק, עשויים נחושת (תמיד, יש לזה סיבה הקשורה למבנה של הנחושת עצמה, שמאפשר לסנן עוד יותר את אדי הכוהל). רק כדי שתבינו את העוצמה הבלתי נתפסת, גודל דודי זיקוק וויסקי יכול להגיע ל-9,000 ליטרים ויותר. וכמה זמן לוקח כל זיקוק? 12 שעות.
מדודי הזיקוק עובר הנוזל המשכר לחביות היישון - על החביות בפוסט הבא...

ייצור וויסקי - מוורט Wort לווש Wash

בפוסט מחודש אוגוסט 2011 הזכרתי בקצרה את תהליכי ייצור הוויסקי. הפעם ארחיב קצת את הדיבור על תהליך הייצור ואקדיש לכך כמה פוסטים.
ההתחלה ממש דומה לבירה – בוחשים יחד שעורה ומים ויוצרים לתת, אחרי הנבטה וייבוש. לאחר מכן, היא עוברת קלייה וגרוסה. את העיסה הגרוסה הזו מבשלים במים טוב טוב. מה שיוצא מכל זה הוא נוזל שנקרא וורט.
אז מה הלאה? את הוורט מעבירים לקירור ולתסיסה בדודים מיוחדים ליצירת וויסקי (שגם הם חשובים מאוד בתהליך הייצור, כמו כל פרט ופרט). הוורט מאוחסן בדודים הללו עם שמרים, שמסייעים לתסיסה.
כאן אנחנו מקבלים את התפנית, ואת השינוי מהבירה למשל: הנוזל עובר תסיסה נוספת, כמו ביין. בתהליך של ייצור וויסקי, לתסיסה הזו יש חשיבות גדולה מאוד והיא תורמת מאוד לטעם, אך גם לאחוזי האלכוהול שיהיו בנוזל. עכשיו, לאחר התסיסה השנייה, הנוזל שנמצא בתוך הדודים הללו נקרא ווש.
מהדודים מועבר הווש לדודים נוספים – דודי נחושת מיוחדים – שם הוא עובר את הזיקוק, כלומר: ניקוי של הנוזל והפיכתו לצלול לגמרי. ועל כך בפוסט הבא...

גינון אקולוגי

הבטחתי בכותרת הבלוג לעסוק גם בגינון אבל עד עכשיו כתבתי פוסטים רק על וויסקי ובירות - מה לעשות, אלה תחומים שמרתקים אותי ממש. אבל הגיע הזמן לקיים את ההבטחה, אז הנה הפוסט הראשון על אהבתי השלישית - גינון. הפוסט הפותח את הנושא יעסוק בגינה האקולוגית.


כאשר פונים לבנות גינה אקולוגית, חשוב לדעת ראשית במה מדובר. למעשה גינה אקולוגית מדברת, בין היתר, על עקרונות חסכון במים. אך זה לא הדבר היחיד שחשוב.
גינה אקולוגית כוללת מספר דברים:

• איקלום של צמחים.
• ניהול איכות השתילים.
• בחירה של דשא, מינים וזנים.
• צריכת מים נמוכה, שכוללת השפעה של תשתית על צריכת המים.
• בדיקה של שיטות השקיה שונות, כגון, טפטפות לעומת ממטרות.
• בדיקת עונת השתילה הנכונה ביותר.
• דיוק בהוצאה של מפזרי מים ופיזורם.
• איסוף של מי נגר.
• בדיקה של שיטות שונות אשר מגדילות את כמות המים הזמינה.
• בדיקה של אגרו-טכניקות לחיסכון במים.
• הקטנת השימוש בחומרי הדברה כימיים. חומרים אלו כוללים את החומרים לתשתיות, להזנה ולתוספים של הקרקע.

גינה אקולוגית - שיטות לחסכון במים

1. כאשר משקים ראשית, צריך לוודא כי מפזרים את המים באופן שווה בשטח אותו רוצים להשקות. יש לוודא כי לא גולשים מחוצה לו ומשקים את השטח המיועד להשקיה בלבד.
2. בהשקיה, יש לחלק את המים שווה על כל פני השטח ולא רק ליד הצמח. דבר זה מעודד את מערכת השורשים למלא את כל השטח. כך, כל השטח מנוצל ולא רק השטח שליד הצמח ממש.
3. בטפטוף, כדאי לרשת את כל השטח בטפטפות בצורה ממש צפופה. זאת, תוך התאמה לקוטר ההרטבה של כל טפטפת, אשר מותנה בספיקה של הטפטפת ובסוג הקרקע.
4. כאשר מעניקים אספקה של תוספת מים לצמחים, יש לתת את הדעת לבעיה של הרוח אשר סוחפת את טיפות המים אל מחוץ לשטח המושקה.
5. בהשקיה של גינה אקולוגית יש לשים את הדעת על בעיה של מלחים במים, במידה והם מותזים על גבי העלווה.
6. חשוב ביותר, בזמן ההשקיה לדאוג לשטיפה של אבק ופיח על גבי הצמחים. פעולה זו מסייעת לשטוף חלק מזיהום האוויר.
7. במידה ונדרשת תוספת של מינרלים לצמחים, ניתן לעשות זאת על ידי הדשייה. כאן מדובר בדישון אשר נעשה באמצעות מערכת ההשקיה.
8. יש להתמודד עם בעיה אשר עלולה לצוץ הקשורה בעידוד מחלות עלווה אשר מורטבת מההשקיה.

התמודדות עם בעיות שונות

כאשר פונים להתמודדות עם גינה אקולוגית או גינה אורגנית ישנן מספר בעיות. לדוגמא, כיצד לפזר באופן שווה את המים, יש רוח שיש להתמודד אתה, או כפי שנכתב, צריך לפזר על כל השטח. חשוב לדעת, כי בשטחים להם צורה מורכבת, קל יותר לפזר באופן אחיד את המים.
חשוב להשתמש בממטירים להם גזרת השקיה שונה, לדוגמא, מעגל מלא במרכז, כאשר כל חלקי המעגל בשולי החלקה. כך, תהיה דרושה ספיקה משתנה בהתאם לשטח שמושקה. ככל שהשטח המושקה יהיה גדול יותר, יהיה קל יותר להשתמש בהמטרה.
לגבי בעיה של מלחים במים, ניתן להתמודד עמה על ידי חיפוי קרקע. יש לעשות חיפוי קרקע עד להיכן שהשטח מכוסה על ידי הצמחים בלבד.

סוגי סינגל מאלט ויסקי

ויסקי סינגל מאלט הוא ויסקי אשר עשוי ממאה אחוז לתת שעורה מסוג יחיד בלבד. לעיתים ניתן לראות שכתוב על בקבוק מאלט טהור. אך מדובר בשימוש בסימון אשר דווקא משלב תערובת של מספר מאלטים. חשוב להבדיל סוג זה של ערבוב לעומת ויסקי אשר משלב מספר חומרים וערבוב של תירס, חיטה או שיפון.

הסינגל מאלט הוא ויסקי אשר מחייב תהליך ייצור של זיקוק דודי ולא זיקוק רציף. יש לו טעמים ממוקדים יותר מאשר הטעמים של הבלנדד, המעורבב. במאלט יש הקפדה על חומרי הגלם ועל בידול של החומרים כך שייווצר טעם ייחודי ושונה ממזקקה אחרת.

הבלנדד מכיל עושר של טעמים אך הוא פחות ייחודי. מהבלנדד אפשר לזקק בין חמישה עשר לעשרים וחמישה זיקוקים של טעמים שונים. דוגמא של מאלט הוא הסינגל גריין, שזהו סינגל מאלט אשר מבוסס על חיטה, יש לו טעם עדין וספירטי. הסינגל גריין נחשב לבעל פחות ענין ואופי.

הטעם של סינגל מאלט משתנה לפי אזורים בהם הוא מיוצר. סקוטלנד נחשבת לארץ המפורסמת, המגוונת והעשירה ביותר בייצור של סינגל מאלט, אבל אפשר למצוא גם סינגל מאלט בארצות הברית, יפן ואירלנד ועוד מספר ארצות.

הסוגים המפורסמים ביותר:

1. ספייסייד (Speyside): שם זה בא משני נהרות באזור בו הוא מיוצר, נהר הספיי ונהר הליווט. זהו אזור משופע במזקקות, כחמישים מזקקות פעולות בו. הטעם הייחודי של אזור זה הוא מתקתק  עם מעט עשן. לעיתים יש לו ארומות פרחוניות.
2. איילה (Islay) – מיוצר בדרום מערב סקוטלנד באי אשר שמו איילה. מדובר בטעמים עשירים של יוד ומלח ים. טעם ייחודי זה נוצר עקב עושר האצות והסופות אשר מכות באי באופן תדיר. עקב, הדרישה, המזקקות מייצרות טעם מעושן מאוד. אך,  לא בכל המזקקות נעשה עישון מוגזם. יש אשר מייחסים את המעושן כמתקדם ביותר עקב הטעם העשיר שלו. על האי ישנם שמונה מזקקות.
3. האיים - איילנדס (Islands): כאן הכוונה למספר איים בהם מייצרים סוג ייחודי בטעמים עדינים. איים אלו כוללים את האיים: סקאי (Skye), ג'וּרה (Jura), אורקני (Orkney) ומאל (Mull). ישנם מאיים אלו אשר מייצרים גם עם מליחות ועישון מודגשים, אך לרוב מדובר בטעמים עדינים.
4. היילנד (Highland): מדובר באזור של ההרים בסקוטלנד. הרים אלו מחולקים להרים המרכזיים ולהרים הצפוניים. למעשה אזור זה הוא השני בשפע המזקקות בו, לאחר ספייסייד. הסיבה לכך נעוצה בכך שהיצרנים התמקמו שם עקב רדיפות של גובי מס בריטיים. כיון שמדובר באזור מרוחק וגבוה, היה קשה להגיע אליהם. באזור זה לרוב הטעמים עדינים, לעתים מעושנים למחצה ולעיתים מעט פרחוניים.
5. לואולנד (Lowland): זהו אזור מישורי בדרום סקוטלנד אשר נמצא באזור פני הים לערך. באזור זה מיוצרים ויסקי פשוטים, אלגנטיים ויחסית עדינים בטעמם. לרוב, מייצרים את שם בזיקוק משולש, כפי שנהוג באירלנד. מזקקות אשר נמצאות ממש בחופי הים מייצרות עם מליחות עדינה. אין באזור זה כיום הרבה מזקקות.