בירות ישראליות – ישן מול חדש

חיזרו בזמן עשר שנים לאחור ושאלו את עצמכם – אילו בירות ישראליות אתם מכירים? זה יסתכם לרוב בשלוש: גולדסטאר, נשר ומכבי. היכנסו שוב למכונת הזמן ושובו לתקופה שלנו, ושאלו שוב את אותה השאלה. התשובה שתהיה כל כך ארוכה, עד שתתקשו לעקוב. כמות הבירות הישראליות שצצו כאן בשנים האחרונות היא פשוט מסחררת. וזה תענוג אמיתי!

קשה שלא להתפעל מהמגמה

זה התחיל בטפטוף זעיר והפך לזרם שמסרב להיפסק. בהתחלה זה נראה יותר כמו שיגעון חולף, אבל כיום מדובר לכל הדעות במשהו שיישאר כאן עוד הרבה זמן. קוראים יקרים: ישראל עוד תהפוך למעצמת בירות בוטיק (הלוואי!). הנה רק חלק מהרשימה העדכנית (שעלולה להשתנות ולהתעדכן בכל רגע):

בירה אלכסנדר בירה מלכה מבשלת הדובים PAVO דנסינג קאמל Salara Jem's מבשלת הגולן נגב עמק האלה

זוהי רשימה חלקית בלבד של בירות כהות ובהירות, כבדות או קלילות, קיציות או חורפיות, בסגנון בלגי, גרמני או סקוטי, המיוצרות כאן בישראל. המבחר היום עצום והבשורה מרעננת. וזה בדיוק הזמן להציב את שתי הקבוצות אחת מול השנייה: ישן מול חדש. אילו בירות ישראליות יש מכל צד ומה ההבדלים ביניהן?

נתח השוק

אז עם כל הכבוד לבירות הישראליות החדשות, אלו עדיין מוגדרות ברובן כמבשלות בוטיק – כלומר, כאלו שמיועדות לקהל לא גדול ומייצרות כמות מוגבלת של יחידות בכל רגע נתן. כאן, הבכורה היא עדיין של הבירות הישנות יותר.

אין מה לעשות: בירות ישראליות קטנות לא יכולות להתחרות, לפחות כרגע, באמצעי השיווק וההפצה המשומנים והוותיקים של חברות משקאות כמו טמפו. עם זאת, הזמן עושה את שלו ולאט לאט נתח השוק הופך להיות מאוזן יותר.

המבחר

כאן, לרוב, היתרון הוא לצד מבשלות הבוטיק. כל ישראלי ממוצע יודע שלנשר יש, פחות או יותר, שני סוגים של בירות (כולל הבירה נטולת האלכוהול), וכך גם לגולדסטאר ולמכבי. במבשלות הבוטיק, כפי שציינו קודם, אפשר למצוא הכל מהכל.

בשל העובדה שמדובר במבשלות חדשניות, ומעצם היותן מבשלות קטנות בהן ניתן לבצע 'ניסויים' ולערוך שינויים בזמן קצר יותר (פס הייצור קטן יתר וכך גם כמות הכלים וחומרי הגלם בהם משתמשים), למבשלות הבוטיק יש אפשרות להציע מגוון גדול יותר. כך, אפשר למצוא היום בירות ישראליות חדשות שבהן שלושה או ארבעה סוגי בירות, ואף יותר מזה.

העיצוב והחדשנות

לא קשה לדעת מי כאן המנצחות הגדולות: כל מותג חדש שיוצא לשוק זוכה לרוב, ובזכות אנשי השיווק והקופירייטינג שלו, למראה ולתחושה חדשניים יותר. כך נכון גם לגבי העיצוב –וכך נכון כמעט לגבי כל בירה ישראלית חדשה.

הבירות הישראליות מהתקופה הישנה יותר נותרו פחות או יותר במקומן. אמנם ישנן בירות ישראליות ותיקות שניסו לשנות את פניהן (בירה מכבי בטעם החדש או גולדסטאר בגרסת הדיאט), אך אין כאן ספק: החידוש והעיצוב הולכים אל מבשלות הבוטיק.

הטעם

כאן קשה מאוד להכריע – בעיקר משום שכל אדם אוהב את הבירה שלו אחרת. יש כאלו שמעדיפים בירה כהה ונוטפת אלכוהול, וכאלו שיעדיפו בירה קלילה, אפילו עם 3% אלכוהול. וזהו רק הבדל אחד מיני רבים. לכן, בעניין זה לא נוכל להכריע, אך נגיד כך: בירות ישראליות יש היום בשפע. כל מה שאתם צריכים זה לקנות, ולשתות כחול לבן. בכל הטעמים.

סוגי וויסקי

הוויסקי נשפך כמו מים במקומות רבים בעולם, כמו גם כאן בישראל. אוהבי אלכוהול רבים מוצאים בו את המשקה החריף הטוב ביותר והיוקרה שצבר שמו עם השנים מתחרה עם מותגים מהגדולים בעולם. לראייה, ישנם היום שלל סוגי וויסקי כמעט מכל מקום בעולם – אנחנו ננסה כאן לספר לכם קצת על כל אחד מהם.

סוגי הוויסקי מחולקים לפי המקום בו יוצרו. כפי שמייד תגלו, ישנן מדינות בהן סוגי הוויסקי נחלקים אפילו על פי אזורים גיאוגרפיים פנימיים. אבל, השוני בין המדינות שמייצרות את הנוזל המשכר והנפלא הזה אינו מתבטא רק במיקום, אלא גם בסגנון הייצור וברכיבים מהם עשוי הוויסקי.

וויסקי סקוטי

ממלכת הוויסקי העולמית היא סקוטלנד, ככל הנראה. כמות מזקקות הוויסקי במדינה הזו כל כך גדולה, עד שמחלקים את סוגי הוויסקי שמיוצרים בה לפי מחוזות מסוימים ואזורי גידול. מסתבר, שבכל אזור כזה סוג הוויסקי הוא בעל תכונות מסוימות.

הוויסקי הסקוטי עבור רבים הוא הוויסקי המקורי והמשובח ביותר. יש כמה הוראות, הנחיות ומגבלות שהופכות אותו לכזה: ראשית, כל חומרי הייצור שלו חייבים להיות סקוטים, כשגם תהליך היישון – שלוש שנים לפחות, כמו בכל וויסקי אמיתי – חייב להיות במקום כלשהו במדינה. הוויסקי הסקוטי חייב גם להתיישן בחביות משומשות ולא חדשות.

הנה כמה מזקקות ידועות של וויסקי סקוטי

גלנפידיך ג'וני ווקר מקאלן בלנטיינס שיבאס ריגל

וויסקי אמריקאי

המדינה שמדורגת, לפחות על פי כמות מזקקות הוויסקי, במקום השני בעולם היא ארצות הברית. זו אחראית על כמה ממשקאות הוויסקי המעניינים ביותר, בעיקר משום המרכיבים המיוחדים שמהם מופק הוויסקי המקומי.

וויסקי אמריקאי מיוצר, בניגוד לאחיו הסקוטי (וגם האירי אגב), מזרעי תירס בעיקר. אלו נותנים לו טעם ייחודי, שונה אופן די משמעותי ממשקאות וויסקי המופקים משעורה וחיטה. ישנם סוגים שונים של וויסקי אמריקאי, כמו הבורבון, טנסי ושיפון (על שם השיפון, בו נעשה שימוש גדול יחסית בתהליך הפקת המשקה הספציפי הזה).

מבין המזקקות האמריקאיות שפועלות היום, ג'ק דניאלס הוא כנראה המותג הידוע ביותר – וויסקי טנסי טהור. כאמור, ישנן לא מעט מזקקות וויסקי בארה"ב, אך זו הידועה ביותר, והיא נוסדה אי שם בשנת 1875.

וויסקי אירי

אחיו הקטן של הוויסקי הסקוטי הידוע, אשר מיוצר גם הוא משעורה וחיטה, אבל בניגוד לסקוטי, מדובר בוויסקי שמזוקק שלוש פעמים ולא שתיים. ומה זה אומר עבור האדם הממוצע? נוזל 'נקי' יותר, ועם אחוזי אלכוהול גבוהים יותר.

הוויסקי האירי מיוצר לרוב משילוב בין מספר סוגי וויסקי (מה שמוגדר כ'בלנדד') לעומת הסקוטי שיהיה כמעט תמיד סינגל – כזה שמיוצר מסוג אחד של וויסקי בלבד. אלו המזקקות האיריות הידועות ביותר:

בושמילס מידלטון פאדי

וויסקי קנדי

גם לוויסקי האמריקאי יש אח קטן, וזהו האח מהצפון. וויסקי קנדי אמנם לא מיוצר בכמויות אדירות כמו בארה"ב, אבל גם שם הוא מבוסס לרוב על תירס. עם זאת, רבים מגדירים אותו כוויסקי שיפון, בשם כללי – אך לא תמיד מדובר במשקה הטהור כפי שהוא מיוצר בארה"ב (על פי הוראות קפדניות כמובן).

מאחר ומדובר בנפח ייצור קטן, הוויסקי הקנדי פחות מוכר לנו, הישראלים. ובכל זאת, היום קיימים מעל 500 מזקקות וויסקי קנדי, מה שהופך את המדינה הזו ליצרנית ויצאנית וויסקי לא קטנה בכלל. זכרו זאת בפעם הבאה שתבקרו באזור.

בירה מהחבית לעומת בירה מהבקבוק

בירה. האם יש דבר יותר מהנה לשתות בסופו של יום מעייף – או סתם ככה בבית, אפילו בצהריים? נראה שלא. כיום תוכלו למצוא בכל מקום שלל סוגים של בירות, מה שמביא לשאלה החשובה ביותר בהקשר זה: מהחבית או מהבקבוק?

למי שבכל זאת לא בטוח – ההבדלים...

יש אנשים שיקראו למילים שייכתבו עכשיו 'מלל מיותר'. אבל מה לעשות, חשוב להיות בטוחים. לכן, החלטנו לרשום פה כמה מילים על ההבדלים בין בירה מהחבית לבין בירה מהבקבוק, למי שבכל זאת לא כל כך יודע מה ההבדל.

אז ככה: בירה מהחבית, היא זו שנמזגת ישירות לכוסות בפאבים, בארים, בתי קפה וכדומה. היא נקראת בפי כמה בתור בירה מהברז – משום שהיא נמזגת ישירות אל הכוס מאותם ברזים מיוחדים שמעליהם סמל הבירה.

בירה בסוף היום...

החביות עשויות לרוב ממתכת מיוחדת ששומרת על הטמפרטורה הקרה שלהן – אך אלו אינן החביות שבהן מייצרים את הבירה (למעשה אלו מתקני תסיסה), משום שאלו לא יוכלו לשמור על הנוזל טרי ובטעם טוב. עם זאת, בירות מהחבית הן כאלו שנמזגו אל החבית, לאחר סיום הכנתן, מקסימום חודש קודם לכן.

כאן נמצא ההבדל הגדול ביותר בין בירות מהחבית לבין כאלו מבקבוק. הבירות מהבקבוק הן כאלו שנארזו ונחתמו בבקבוקים (או פחיות, אגב) ישר לאחר סיום הכנתן, אך הזמן עד שיגיעו לצרכן הוא ממושך הרבה יתר ויכול להימשך כמה חודשים.

אפילו בירות ישראליות – והיום יש לא מעט כאלו! – יכולות לשבת חודשים ארוכים על המדפים בסופרים, בפיצוציות או אפילו בפאבים מבלי שיצרכו אותן. זה יכול לפגוע רבות בטעם של הבירה ובאיכות שלה.

המידות והכמויות

כידוע, ישנן מידות וכמויות לבירות השונות, אם בבקבוק או בחבית. גם כאן החלוקה די ברורה: בירות מהחבית יהיו בנפח של שליש, חצי, ליטר או אפילו שני ליטרים לפעמים (בעיקר במדינות שבהן הבירה היא משקה חובה, כמו גרמניה).

בירות מהבקבוק יגיעו לרוב רק במידות של שליש ליטר (330 מ"ל ליתר דיוק). מעטים הבקבוקים שמכילים יותר מזה, והם נפוצים הרבה פחות. דווקא הפחיות יגיעו לרוב בנפח של חצי ליטר ולא פחות מזה.

ובכל זאת – מה אתם מעדיפים?

החוויה של שתייה מכוס מול השתייה מבקבוק, שונה גם היא לחלוטין. יש, לדוגמא, כאלו שיישבעו שהשתייה מהבקבוק הרבה יותר כיפית, בעוד אחרים לא יוותרו על החזרת כוס זכוכית מעוצבת ובתוכה הנוזל הנפלא הזה. יש גם כאלו, אגב, שמעדיפים בכלל לשתות בירה ישירות מהפחית. הכל עניין של העדפה.

באופן כללי, כמו שציינו, בירות מהחבית יהיו טריות יותר ויכללו את מירב הטעמים – פשוט משום שהן מסופַקות לצרכן בזמן קצר מאוד. ועדיין, גם אנשים ששותים מבקבוק או פחית נהנים מאוד מהטעם. חלקם אף מצהירים שלא הרגישו בשום הבדל בין הטעמים, לא משנה אם זו בירה מהחבית או מהבקבוק.

אתר whiskyisrael.co.il

רציתי להכיר לכם אתר המרַכז סביבו את כל מה שהוויסקי מביע ומסמל – whiskyisrael.co.il – ואם אתם לא מכירים אותו, זהו הזמן הנכון ביותר לעשות זאת.

whiskyisrael.co.il הוא אתר שסוגד לוויסקי. לא פחות. זהו אתר שהאופי שלו 'בלוגי' משהו, כלומר בנימה אישית של הכותבים – גל גרנוב וניר בלוך – ואין טוב מזה כדי להצהיר על אהבה לוויסקי ולהקדיש לזה פלטפורמה שלמה ברשת, נכון?

האתר כתוב באנגלית, אולי בכדי להזכיר את מוצאו של הוויסקי המשובח והטוב – סקוטלנד. הוא כמובן לא עוסק רק בוויסקי סקוטי, אך הכבוד הגדול ביותר שמור למדינה המרתקת הזו בצפון האי הבריטי.

whiskyisrael.co.il

גל גרנוב מצהיר על עצמו שהוא לא מומחה וויסקי. האם זה מפריע לתוכן האתר? ממש לא. התוכן באתר מקצועי מאוד ומזמין את כולם להבין עוד על סוגי וויסקי ישנים וחדשים, לדון על הנושאים שונים שקשורים לוויסקי ולהכיר טוב יותר את המשקאות השונים שנמצאים תחת קטגוריה זו. זו ממש פינה חמה עבור המשקה הנהדר הזה. גם ניר בלוך הוא לא אשף וויסקי מקצועי, כזה שמכין את המשקה בסתר בבית (וחבל...) ומשתתף בטעימות מקצועיות וכדומה. הוא פשוט אוהב וויסקי. אם אתם שואלים אותנו, אין יותר טוב מזה במקרה שאותו אנחנו בוחנים: אתר שמצהיר על האהבה לוויסקי צריך להיכתב ממקום שבו האהבה האמיתית למשקה היא השולטת.

שני מקימי האתר הזה הם גם הבעלים של אתר אחר, שעוסק – כמה מפתיע – באוכל טוב ויין, כהגדרתם: http://foodnwine.co.il/. ללא ספק לשניים יש ניסיון רב בכל מיני דברים שאנחנו בעיקר היינו רוצים להתנסות בהם (כולל גיחות ווגאס לטובת משחקי פוקר, אגב) – ולכן אנחנו מעניקים להם הסמכה בתור גוּרוּאי וויסקי ישראליים.

אז מה באמת יש באתר?

יש בו כמה וכמה בחינות של סוגי וויסקי שונים, דעות על משקאות כאלו ואחרים מתחום זה, דיווחים על טעימות של הטובים ביותר וגם, כמובן, חוויות אישיות של כל אחד מהבעלים של האתר עם טעם הוויסקי המשובח. האתר עצמו מחולק לסקטורים שונים על פי סוגי הוויסקי ומקומות הגידול שלהם – islay, spyside, highlands – היילנד כמובן, lowlands והאיים – islands. כל אלו מסמלים למעשה מותגים, מזקקות ואזורי הכנה של הוויסקי בסקוטלנד. כפי שאמרנו, האתר מקצה הרבה מאוד התייחסות למולדת הוויסקי – וטוב שכך.

אם כן, חובבי וויסקי רבים ימצאו באתר הזה את שחיפשו: כתבות מקצועיות ומנומקות על המשקה האהוב, דעות אישיות וסיפורים מרתקים סביב הוויסקי – כל מה שחובב אמיתי ושתיין מקצועי (בלי להגזים) צריך לבקש. חבל שאין עוד אתרים כאלו בישראל, אבל אולי בכל זאת ייצא מהיוזמה הזו משהו טוב: מישהו מוכן להרים את הכפפה ולהכין, כאן בישראל, וויסקי אמיתי? הלוואי...

וויסקי אמריקאי – ברבן, פור רוזזס וג'נטלמן ג'ק

בסוף הפוסט הקודם נגעתי בוויסקי האמריקאי הידוע ביותר - הברבן. אבל מה אנחנו באמת יודעים על ברבן (או בורבון)? זה שהוא מופק מתירס? יפה. אבל זה לא הכול. בין היתר, אני יכול לגלות לכם ששמו לקוח מהמדינה בה הוא יוצר לראשונה, וכי כדי לייצר אותו, חובה להשתמש ב-100% חומרים טבעיים. והתירס? הוא צריך להוות 51% מהרכיבים. כי ככה עושים וויסקי אמריקאי טוב.
אגב, את הקריטריונים האלה לא כתבו וניסחו כמה אלכוהוליסטים מרחוב נידח בברבן, אלא הקונגרס האמריקאי - כדי ללמד אותך עד כמה חשוב לייצר וויסקי אמריקאי על פי ההוראות ולהיות ראוי לקרוא לו כך. לא כל אחד מסוגל, הנה שניים שדווקא כן:

ברבן באסיל היידנס

זהו ברבן קלאסי, מיוחד מאוד, שהומצא לראשונה כבר ב-1796, בקנטאקי שבארצות הברית בחברת ג'ים בים הידועה. הוא מוכן כמובן מגרגירי תירס, אך לא רק: כאשר מריחים אותו מגלים מספר מרכיבים ייחודיים וכשטועמים – ההפתעה אפילו גדולה עוד יותר. ויש לחכות שמונה שנות יישון עד שיהיה אפשר לטעום בקבוק כזה.
ריחות הברבן באסיל היידנס מזכירים מנטה, תה ועוד מיני תבלינים. הטעימה שלו בהחלט מגלה לנו קשר לדבש ואפילו לפלפלים. נשמע לך מוזר? חכה עד שתטעם אותו ותבין שככה מייצרים היום (וגם פעם) וויסקי אמריקאי טוב.

בוקרס ברבן

בוקרס ברבן – או וויסקי ברבן בוקרס בשמו המלא – (גם הוא מיוצר על ידי ג'ים בים) מיושן בן שש לשמונה שנים. בתחילה, הסוג הזה של וויסקי אמריקאי ממבשלת 'בוקר נו' ניתן בכלל כמתנה לחבר, אך מהר מאוד הבינו היצרנים עד כמה הוא מוצלח – והחלו לשווק אותו.
פרט טריוויה נוסף מסַפר על כך שזהו הוויסקי ברבן הראשון שהובל היישר מהחבית לבקבוקים סגורים וכך שווק לציבור הרחב. יש בו טעמים רבים מאוד, בעיקר פירותיים, אך כמובן שכל זה רק ברקע של הטעם המדהים של וויסקי אמריקאי אמיתי. הנה ביקורת ממדריך הבורבון Boys of Bourbon.

פור רוזס סינגל בארל

פור רוזס היא מבשלה של וויסקי שקיימת כבר משנת 1888, בפורמות כאלו ואחרות. בארץ אפשר למצוא גם את הפור רוזס עם התווית הצהובה אבל היום באנו לדבר על אחיו – וויסקי אמריקאי, שלהבדיל מהרבה אחרים שמיוצרים במדינה הזו, לא מבייש את שם המשקה.
וויסקי פור רוזס סינגל בארל מיושן במשך שבע שנים לפחות, וכיאה לוויסקי מהזן האמריקאי, הוא מבלה את שבע שנותיו (לפחות!) בחבית עץ חדשה, שעברה חריכה כדי לספק את הטעם המתאים. מכל חבית עושים כמה מאות בקבוקים, כשכל סדרה מספקת טעם אחר במקצת – והופכת את הטועמים לעסוקים במיוחד.

ג'נטלמן ג'ק

רבות דובר על ג'ק דניאל, אשר על שמו קרויים כל כך הרבה משקאות וויסקי אמריקאי- טוב, אפשר אחרת עם אדם שהקים מבשלה בטנסי, ארה"ב? כנראה שלא. אז ליד הג'ק דניאל'ס הרגיל, ישנו גם את הג'נטלמן ג'ק. והוא מספק טעם אחר, מעניין ביותר.
זהו בקבוק ייחודי, שכולל משקה בגוון כתמתם משהו. תווית פשוטה לא מעידה על מה שמתרחש בפנים – וויסקי אמריקאי משובח ואמיתי, כזה שגורם לכל אחד להתפעל. אין לו חוקי התיישנות או משהו כזה, כמו הפור רוזס סינגל בארל, אבל הוא בהחלט ייחודי.
הג'נטלמן ג'ק אמנם יקר יותר מהג'ק דניאל'ס המקורי ומעט מעוצב יותר, אבל למרות ההוד וההדר שהוא משדר, יש לו טעם עדין יחסית. לכן, הוא מתאים גם לאוהבי וויסקי אמריקאי בתחילת דרכם. אולי תנסו?

וויסקי אמריקאי

תהליך הייצור המיוחד של הוויסקי נכון במיוחד לגבי וויסקי אמריקאי – שאולי הוא אינו הוויסקי ה'מקורי', כמו המשקה הסקוטי – אך שיטות ההכנה שלו וטעמו המיוחד מקנים לו מקום של כבוד בהיכל המשקאות החריפים העולמי.
וויסקי אמריקאי לא מיוצר רק מלתת וחיטה, כמו אחיו הסקוטי, אלא מכיל רכיבים נוספים כמו תירס וכדומה. אלו הופכים את הייצור שלו למיוחד יותר, ואת טעמיו למגוונים ומעניינים יותר – לפחות בעיני חלק מהאנשים. הוויסקי האמריקאי כולל משקאות רבים, אליהם נתוודע מייד.

לפני הסוגים – שיטת היישון

ידעתם שאחד ההבדלים העיקריים בין וויסקי אמריקאי לבין הוויסקי הסקוטי, טמון לא רק ברכיבים אלא גם ביישון? ובכן, לא מעט דברים קשורים גם לתהליך זה ומעניקים לשני הסוגים את הטעמים המזוהים איתם כל כך.
ראשית, חשוב לדעת כי הצבע של המשקה לא מתקבל מרכיביו השונים. לאחר זיקוק הוויסקי, הוא הופך לשקוף כמעט לחלוטין. הצבע מתקבל מצבע החבית בה הוא מיושן. מלבד זאת, וויסקי אמריקאי מיושן רק בחבית אלון חדשה (וחרוכה לרוב, כדי להעניק למשקה את הטעם המעושן). הוויסקי הסקוטי, לעומתו, מיושן אך ורק בחביות משומשות, כאלו שכבר נעשה בהן שימוש בעבר – כלומר, חביות בהן יושן לרוב וויסקי אמריקאי.

Corn Whiskey – וויסקי העשוי תירס

כאמור, וויסקי אמריקאי עשוי בין השאר מתירס, לצד כמה וכמה רכיבים נוספים. אך מהו וויסקי תירס - Corn Whiskey? זהו וויסקי שמופק מ-80% גרעיני תירס לפחות – כלומר, שהתירס הוא דומיננטי בו בצורה משמעותית.
וויסקי טנסי ו-וויסקי ברבן עשויים על בסיס זה, אך לא אחת כמות התירס ממנה הם מופקים תהיה קטנה מ-80%. בכל מקרה, קריטריון זה לא מתאים לוויסקי הסקוטי. וויסקי התירס מכיל עד כ-80% אלכוהול – כמות אדירה יחסית לנהוג בעולם המשקאות החריפים.

Tennessee Whiskey – וויסקי טנסי

אחד ממשקאות הוויסקי האמריקאי הידועים ביותר הוא וויסקי טנסי, שנקרא כמובן על שם המדינה בה הוא מיוצר. במהלך ייצור הוויסקי עובר הנוזל דרך שלושה מטרים (!) של פחם, שחייב להיות מופק מעץ אדר. ללא תהליך זה, המשקה לא יוכל להיקרא 'וויסקי טנסי'.
Tennessee Whiskey הוא וויסקי מפורסם מאוד ובין היתר, גם הג'ק דניאל'ס על כל סוגיו הוא וויסקי מסוג זה – וויסקי שיוצר על ידי ג'ק דניאל, במבשלה בטנסי. היום, טנסי הוא שם נרדף לוויסקי אמריקאי משובח.

Rye Whiskey – לא רק תירס זה אמריקאי

כפי שאמרנו קודם, וויסקי אמריקאי מוכן מכמה וכמה מוצרים, ולא רק מתירס. Rye Whiskey הוא אחת ההוכחות הנפוצות ביותר לכך: זהו וויסקי המיוצר משיפון ובעברית הוא נקרא, ובכן: וויסקי שיפון.
וויסקי השיפון מיוצר גם הוא, כמו שאר סוגי הוויסקי תחת קריטריונים מחמירים מאוד, כולל הכנת תערובת ובה לפחות 51% שיפון. גם וויסקי קנדי נקרא לרוב Rye Whiskey, משום שהוא עשוי שיפון ועומד בחלק הגדול של המקרים בסטנדרטים שהציבו האמריקאים.

Bourbon – בורבון או ברבן?

למען האמת, זה לא כל כך משנה. זהו משקה נוסף שקרוי על שם המדינה בה יוצר לראשונה וכמו הטנסי, גם הוא כולל 51% תירס לפחות. בשונה מהטנסי, אין הוא מועבר דרך שכבת פחם, אבל הוא חייב לכלול אך ורק חומרים טבעיים. בכל מקרה, כפי שבוודאי כבר שמתם לב – וויסקי אמריקאי נעשה על פי הספר, או לא נעשה בכלל.